בהפעלה שבראש הפרק ראיתם כי צורת המקור של העוף מותאמת לסוג המזון - כל עוף וסוג המזון שהוא אוכל. מדוע צורת המקור חשובה כל כך אצל העופות? - בפה (המקור) של העופות אין שיניים, ולכן הם אינם יכולים ללעוס את המזון. אז מה עושים? - עופות הניזונים ממזון קטן (זרעים, בעלי-חיים קטנים) בולעים אותו בשלמותו, ואילו עופות דורסים, הניזונים מבעלי-חיים גדולים יותר (מכרסמים, ציפורי שיר) קורעים חתיכות מהטרף ובולעים אותן. המקור מאפשר לעופות לתפוס את הטרף או לקרוע ממנו חתיכות. הוא בנוי מעצמות, ועליהן ציפו קרני. עצמות המקור מחוברות לגולגולת במפרקים, אשר מאפשרים למקור לנוע. פעולות הכיווץ וההרפיה של השרירים המחברים את עצמות המקור אל הגולגולת, גורמות למקור להיפתח ולהיסגר בעת האכילה. שימו לב למבנה עצמות המקור של הבז שימו לב למבנה עצמות המקור של תרנגול הודו מבנה המקור הוא דוגמה לאחד העקרונות החשובים בעולם החי: התאמה של איברי הגוף לתפקידיהם. ההתאמה זאת מתבטאת גם במבנה הלסתות ובמבנה השיניים ה חותכות והלועסות של בעלי-חיים שונים. דוגמה: ללסתות ולשיניים של בעלי-חיים צמחוניים (עז, פרה, צבי ועוד) מבנה אופייני, והוא שונה ממבנה הלסתות והשיניים של טורפים (זאבים, אריות ועוד). העשבים שהצמחוניים אוכלים, מזינים פחות ממזון שמקורו בבעלי-חיים, כי הצמחים הנאכלים הם בעלי תכולה נמוכה של חלבונים, שומנים ופחמימות. בהתאם לכך, לצמחוניים לסתות מוארכות, אשר מגדילות את נפח הפה ומאפשרות להם ללעוס בבת אחת כמות גדולה של מזון (עשב). גם לשיניים שלהם יש מבנה מיוחד: הוא מאפשר לנגוס וללעוס עלים נוקשים של צמחים, ולשחרר מהם את החומרים המזינים (המעטים) המצויים בהם. לפרה לסתות מוארכות (כמו אצל בעלי-חיים צמחוניים אחרים). חלל הפה הגדול מתאים ללעיסה של צמחים רבים בבת אחת. בקדמת הלסת שיניים חותכות המתאימות לתלישה של עלי צמחים בקלות. לשיניים הטוחנות מבנה של רכסים נוקשים, המתאים ללעיסה ולריסוק של עלים קשים במיוחד. כאמור, הבשר שהטורפים אוכלים, מזין יותר ממזון שמקורו מן הצומח. לכן אין להם צורך בלסת גדולה כמו של הצמחונים. בהתאם לכך, הלסתות של הטורפים קצרות יותר, ושיניהם מאפשרות לגזור חתיכות מבשר הטרף ולכרסם אפילו את שרידי הבשר שנשארים צמודים לעצמות הטרף. כאשר האריה (כמו שאר הטורפים) סוגר את לסתותיו, השיניים העליונות והשיניים התחתונות גוזרות בשר כמו מספריים. בחזית הלסת, בין הניבים הענקיים - שיניים חותכות קטנטנות, המתאימות לגירוד של כל שרידי הבשר מעל העצמות. השיניים האחוריות, המלתעות, מתאימות לגזירה של חתיכות מבשר הטרף, ואפילו לפיצוח של עצמות קשיחות. אוכלי-כול (כשמם כן הם) ניזונים ממזון מגוון - גם בעלי-חיים וגם צמחים. בהתאם לכך, מבנה השיניים שלהם מתאים גם לחיתוך וגם ללעיסה של מבחר מזונות. הדוב הוא נציגם של בעלי-החיים אוכלי-הכול. לסתותיו מוארכות במקצת, אך פחות מאלה של הצמחונים. בקדמת הלסת, בין הניבים הגדולים, שיניים חותכות, המתאימות לאכילה של מזון צמחי: פירות, שורשים ופקעות של צמחים. השיניים אינן מחודדות (כמו אצל הטורפים), ואינן בעלות רכסים (כמו אצל הצמחונים), אלא שטוחות יותר ומתאימות ללעיסה של מגוון מזונות גדול. גם אנחנו, בני האדם, אוכלי-כול, ואכן, השיניים שלנו - החותכות והטוחנות - מותאמות למזון מגוון. לא רק המקור, הלסתות והשיניים מותאמים לסוג המזון שבעלי-החיים השונים אוכלים אלא גם שאר החלקים של מערכות העיכול. דוגמה: צבאים ובעלי-חיים צמחוניים אחרים נחשפים לטורפים בעת שהם אוכלים עשבים בטבע. לכן לקיבה שלהם יש מבנה מיוחד, המתאים לבליעה של עשבים רבים בתוך זמן קצר. אחר-כך הם עוברים למקום מסתור ושם מעלים גירה ולועסים בנחת וביסודיות את המזון שבלעו קודם לכן בחפזון רב. הקיבה של מעלי-הגירה מחולקת ל- 4 מדורים, ומסלול המזון בתוכה מורכב: א. הֶמסֵס - המזון הצמחי שנתלש, כמעט אינו נלעס אלא נבלע ויורד דרך הוושט אל ההמסס, שהוא המדור הראשון והגדול בקיבה. בתוך ההמסס מתקיימים חד-תאיים שונים שמפרקים את התאית (צלולוזה) בצמחים שנאכלים. ב. בית הכוסות - המדור השני בקיבה של מעלי-הגירה, שבו מתערבב המזון החצי מעוכל. בזמן העלאת הגירה גושים קטנים של מזון עוברים מההמסס אל בית הכוסות, ומשם הם נדחפים ועולים שוב אל הפה. ג. קיבת העלעלים - המדור השלישי בקיבה של מעלי-הגירה: לשם המזון יורד לאחר שעלה אל הפה ונלעס שם היטב. התכווצויות השרירים של קיבת העלעלים דוחפות את המזון הלאה. ד. קיבת המיצים - כאן מיצי העיכול מופרשים, בדומה למתרחש בקיבת האדם, ומממשיך תהליך העיכול של המזון הלעוס. מכאן המזון מתקדם אל מעי, ושם תהליכי העיכול והספיגה של המזון מסתיימים. א - הֶמסֵס ב - בית הכוסות ג - קיבת העלעלים ד - קיבת המיצים לפניכם שיניים של בעלי-חיים שונים, שאוכלים סוגים שונים של מזונות. התאימו (בגרירה) את תמונות השיניים לסוג המזון של בעלי-החיים.