![]() |
![]() |
![]() ![]()
|
![]() ![]() ![]() ![]() |
||
|
יצורים חיים מתקיימים כמעט בכל סביבה: ביבשה בים ובאוויר וכמעט כולם מתחילים את חייהם מביצית שהופרתה בתאי זרע. ההגנה על תאי רבייה אלה חיונית, מפני שכל פגיעה בהם עלולה לסכן את הסיכויים להתפתחות צאצא בריא. אך האם תאי הרבייה של בעלי-החיים מוגנים בכל סביבה? - נבחן זאת במים וביבשה. בתוך המים הפריה חיצונית היא אפשרית ההפריה אצל רוב הדגים ואצל הדו-חיים היא הפריה חיצונית, והיא מתרחשת במים. ומכיוון שתאי הרבייה (של כל היצורים) זקוקים לסביבה לחה, המים הם סביבה מתאימה, כי אין שם סכנה של התייבשות. בתנאים אלה ההפריה יכולה להיות גם חיצונית. הנקבה מטילה את הביצים במים, הזכר מפריש אל המים את תאי הזרע, והמפגש של תאי הרבייה מתרחש במים. אמנם במקרים כאלה אין צורך במגע ישיר בין הזכר לבין הנקבה, אך בני הזוג צריכים להיות קרובים זה לזה ולהפריש את תאי הרבייה באותו הזמן ובאותו המקום. כך יגדלו הסיכויים שתאי הרבייה אכן ייפגשו במים, ושההפריה תצליח.
ביבשה - רק הפריה פנימית ביבשה תאי הרבייה נמצאים בסכנת התייבשות, ולכן לא תיתכן כאן הפריה חיצונית. ההפריה של בעלי-חיים יבשתיים (עופות, זוחלים, יונקים, חרקים וכדומה) חייבת להיות הפריה פנימית.
לאחר ההפריה הביצה המופרית מתחילה להתחלק לתאים, והעוּבָּר מתפתח. עוברים של כל היצורים החיים, ביבשה ובים, זקוקים לחמצן לנשימה, למזון, להגנה מפני התייבשות ומפני פגיעות אחרות וכן לתנאי סביבה מתאימים. האם כל סביבות החיים יכולות לספק לעוברים את כל הצרכים הנחוצים להתפתחותם? ואם לא - היכן העוברים מתפתחים בבעלי-חיים שונים? עוברים מתפתחים במים המים הם סביבה נוחה להתפתחות צאצאים. כפי שראיתם בפעילות בראש הפרק, העוברים של הדגים ושל הדו-חיים מתפתחים מחוץ לגוף בתוך ביצה שהנקבה הטילה במים. את המזון העובר מקבל ממאגר המזון שנמצא בתוך הביצה. את החמצן לנשימה הוא קולט ישירות מן המים שהביצה נמצאת בתוכם. חומרי הפסולת (פחמן דו-חמצני וחומרי שתן) מסולקים אל המים. במקרים רבים הביצים המופרות נשארות במים, והעוברים מתפתחים בתוכן, ללא טיפול וללא השגחת ההורים. עוברים מתפתחים ביבשה העוברים של בעלי-חיים יבשתיים, כגון: יונקים (כולל אותנו, בני האדם), זוחלים וחרקים, מתפתחים ביבשה. וכפי שראיתם, לעומת המים, היבשה היא סביבה מסוכנת לעוברים. אם כך - מה מגן על העוברים של יצורי היבשה? יונקים אצל היונקים העוברים מתפתחים בתוך גוף האם. רחם האם הוא סביבה מוגנת: העובר עטוף בתוך הרחם בשק קרומי מלא בנוזל (מי השפיר). גם מזון וחמצן יש לעובר בתוך הרחם: הוא מחובר אל זרם הדם של אמו בחבל הטבור ובשלייה, וכך הוא קולט מן האם חמצן ומזון, ונפטר מתוצרי הנשימה (פחמן דו-חמצני) ומחומרי שתן. עופות, זוחלים וחרקים העוברים של רוב העופות, הזוחלים והחרקים מתפתחים מחוץ לגוף - בתוך הביצה המופרית שהנקבה הטילה. הביצים עטופות בקליפות חזקות (בעופות הקליפות קשיחות, ובזוחלים הן גמישות), והן מספקות הגנה לעוברים המתפתחים בתוכן. בתוך הביצה העובר עטוף בשק קרומי ומלא בנוזל, ולצדו מלאי מזון. חמצן לנשימה חודר פנימה בקלות דרך הקליפות ודרך הקרומים של הביצים. רוב העופות דוגרים על הביצים. הדגירה גם מגנה על הביצים וגם מחממת את הביצים לטמפרטורה המתאימה להתפתחות העוברים. הזוחלים טומנים את הביצים באדמה או במצע מתאים אחר, והתפתחות העוברים נמשכת שם, ללא דגירה. ואילו רוב החרקים מטילים את הביצים על צמחים או על חפצים שונים בשטח, והעובר מתפתח בתוכן ללא דגירה וללא השגחה.
הגיע רגע חשוב: הסתיימה ההתפתחות של העובר, והגיע זמנו לצאת אל אוויר העולם! כל נקבות היונקים ממליטות את הצאצאים שלהן (באדם משתמשים במונח לידה ולא במונח המלטה). הן מיניקות את הצאצאים, מטפלות בהם ושומרות עליהם עד שהם מתבגרים והופכים לעצמאיים. במינים מסוימים של יונקים גם האב או אפילו כל חבורת בעלי-החיים (המשפחה או הלהקה), משתפים פעולה בטיפול בצאצאים או בשמירה עליהם.
אצל העופות הצאצאים בוקעים מן הביצים. כל צאצאי העופות, אפרוחים או גוזלים, מטופלים על-ידי ההורים. הגוזלים זקוקים לטיפול צמוד: הם חוסים תחת כנפי ההורים הדוגרים עליהם, כלומר - ההורים שומרים על חום גופם וגם מביאים להם מזון מתאים. לעומת זאת, האפרוחים עצמאיים למדי, אבל גם הם נשארים קרובים להוריהם במשך תקופה של שבועות אחדים, עוקבים אחר מעשי ההורים ולומדים מה לאכול וממה כדאי להיזהר. כאשר קר לאפרוחים, או בשעת סכנה, הם מזדרזים לקבל הגנה מתחת לכנפי ההורים.
רוב הזוחלים אינם מטפלים בצאצאיהם. הצעירים בוקעים מן הביצים עצמאיים לחלוטין ומיד מתפזרים לכל עבר. בחלק מהזוחלים, כמו מיני חומט שונים, האם אינה מטילה את הביצים אלא הן נשארות בתוך גופה עד לרגע הבקיעה. במקרים יוצאי דופן כאלה הצעירים בוקעים מן הביצים שבתוך גוף האם, ומיד אחר-כך הם יוצאים החוצה דרך פתח הרבייה שלה. תהליך זה נקרא השרצה, ולמסתכל מהצד נראה כאילו האם ממליטה את הצאצאים. צאצאים של דגים ושל דו-חיים בוקעים מן הביצים לאחר שהוטלו במים והופרו שם. ברוב המקרים הצאצאים עצמאיים לחלוטין ואינם זקוקים לטיפול ההורים. רק במקרים מיוחדים ההורים נשארים ליד צאצאיהם, שומרים עליהם ומרחיקים טורפים מהשטח. ויש גם דגים יוצאי דופן - הביצים נשארות בתוך גוף האם, והיא משריצה את הצאצאים. התפתחות בדרך של גלגול צאצאים של בעלי-חיים רבים דומים להוריהם מיד עם צאתם לאוויר העולם או זמן קצר אחר-כך. אבל חרקים ודו-חיים שזה עתה בקעו מן הביצים - שונים מאוד מהוריהם! במהלך התפתחותם מצעיר לבוגר חל שינוי בצורתם וגם במזונם ולפעמים אפילו גם בסביבת החיים שלהם (הם הופכים מיצורי מים ליצורי יבשה). תהליך זה נקרא גִלגוּל. התבוננו שוב בהפעלה בראש הפרק, ושימו לב במיוחד לשלבים השונים בגלגול של הפרפר טוואי המשי ובגלגול של הקרפדה. לפניכם תמונות של הפרפר זנב סנונית בשלבים השונים של גלגולו. העבירו (בגרירה) את התמונות אל המקום המתאים באיור, והשלימו את מחזור חייו של הפרפר. טבלה מסכמת: איך צאצאים באים לעולם? הטבלה שלפניכם משווה בין דרכים של הבאת צאצאים לעולם: המלטה, בקיעה והשרצה. סמנו בטבלה את הפרטים הנכונים. |
|||||||||||||||||||||||